נקודה מהזוהר לפרשת במדבר

המניין הארוך והמפורט שמופיע בפרשת במדבר הוא גם קושיה למדנית גדולה, כי מדוע צריך פירוט שכזה במניין ומה עניינו של המספר המדוייק. הזוהר, שמתייחס בתחילת הפרשה לשאלה זו, מתחיל את התשובה מאדם הראשון (הדברים בקיצור ובתרגום חופשי מאוד, במקור הם תופסים כמה פסקאות)- "רבי אבא פתח- ויברא אלוקים את האדם, בא וראה כשברא הקב"ה את האדם עשה אותו בדיוקן העליון, והיה כלול מהכל ומאיר וכו'... והיה רואה בחכמה למעלה ולמטה, כיוון שחטא, אתמעט, ולא היה מסתכל אלא בצרכי גופו, עד שהוליד בן שממנו נתיישב העולם, שת. ולא היה עולם מתקיים עש שבא אברהם, ואחז ביד ימינו, ויצחק ביד שמאלו ויעקב באמצע גופו... ועם כל זה לא נשתל העולם בשורשו, עד שהוליד יעקב שניים עשר שבטים ושבעים נפשות והעולם נשתל. ובכל זאת נשלם העולם עד שקיבלו ישראל תורה והוקם המשכן, ואז נשתלו העולמות ונשלמו, והעולם התבסם. ומכיוון שכך, רצה הקב"ה למנות את חיל התורה וכמה חיילים יש למשכן. ראה, כל דבר אינו מתיישב במקומו עד שהוא נזכר בפה ונמנה...".

הזוהר מתאר את ההשתלשלות של ענייני העולם, החל מהנפילה של אדם הראשון ועד לשתילה והביסום שהביאו מתן תורה ובניית המשכן. התהליך הארוך של השתלמות העולם והתבססותו הצריך שלבים רבים ומהלכים רבים, שבסופו של דבר מצריכים גם הם "ישוב" על ידי מנין מפורט. המניין המפורט של ה"כוחות" הוא (לא רק) צורך מעשי, אלא הוא חלק מהתהליך של ישוב הכוחות, של אמירתם בפה לצורך הפיכתם למשהו מעשי. התהליך הארוך של ההתאוששות מחטא עץ הדעת מסתיים במניין של בני ישראל היושבים למחנותם ונמנים כחלותיו של מלך. "מתיישבים" ונוטעים את העולם.